"שכרות, או השפעת סמים מקבלים בבית המשפט הליברלי והרחום מעמד של מחלת נפש, הפוטרת מהעבריין את האחריות למעשיו"
בית המשפט המחוזי בתל אביב הוריד את "רף השכרות" ופסק כי יש להוריד את רף המדידה של כמות האלכוהול אצל חשודים בשכרות ל- 290 במקום 400 מיקרו גרם בליטר נשוף. המשמעות: אדם ייחשב כשיכור כבר כשבדמו כמות קטנה יותר של אלכוהול מבעבר. סיבה לחגיגה ? האם כבדה ידו של החוק על נהגים שיכורים? לאו דווקא.
אם נדרשה הוכחה עד כמה דחוף לשנות את יחסו של החוק למאבק בשכרות היא נמצאה בדבריהם של השופטים שדנו לפני כמה חודשים בערעורו של רוצחה של מעיין ספיר. בדחותם את הערעור התמודדו השופטים עם טענת פרקליטו של הרוצח כי היה בגילופין ותחת השפעת סמים בשעת מעשה. וכך גם כתבו המלומדים: "העובדה שהמערער שתה או צרך חומרים משכרים ביום האירוע, לא בהכרח שוללת ממנו את היסוד הפלילי הנדרש בעבירה מסוימת. יש להראות שהחומרים אכן השפיעו על הכרתו באופן ששללו ממנו את היסוד הנפשי הנדרש בעבירות בהן הורשע".
הנה כי כן, אם לתרגם את הניסוח המשפטי המגושם לשפת אנוש- אם היה הפרקליט מוכיח שהרוצח באמת היה שיכור כלוט או מסומם, היו השופטים נעתרים לבקשה לפטור את הרוצח מהעונש המרבי. לדאבון ליבו ולב סנגורו, ההוכחה לא נמצאה. מה עוד צריך כדי להצביע על האבסורד בגישת השופטים? שכרות, או השפעת סמים מקבלים בבית המשפט הליברלי והרחום מעמד של מחלת נפש, הפוטרת מהעבריין את האחריות למעשיו. העובדה שהעבריין בוחר מרצונו להשתכר עד אבדן יכולת להבחין בין מותר לאסור, או שהוא צורך סמים עד אובדן חושים, נותנת לו מעמד של חולה נפש "באופן ששולל ממנו את היסוד הנפשי הנדרש בעבירות שבהן הורשע"
השופטים הרחומים שישבו בערעורו של הרוצח השפל נסמכו, כדבריהם, על עדותו של עובר אורח שראה את הרוצח עם הנערה לפני ביצוע המעשה, שוחח איתו והעיד, ככל הנראה, שהנבל היה באותה עת במלוא חושיו. אלמלא כן, אלמלא אותה עדות לצלילות הדעת, היו השופטים מקלים בדינו, כנראה.
אם אי אפשר לשכנע את השופטים לשנות את גישתם, יש לתקן את החוק ולקבוע: אדם השותה לשכרות או הצורך סמים בלי כפייה, מרצונו, נושא באחריות מלאה לכל מעשה שיעשה. ולא זו, אף זו: עצם הבחירה של אדם לשתות לשכרה או לצרוך סמים במידה השוללת ממנו את היכולת לשלוט בדחפיו ולהבדיל בין מותר לאסור, יש בה משום עבירה על החוק, גם אם לא נעשה מעשה!
הבחירה המודעת של אדם להעמיד את עצמו במצב נפשי שבו הוא עלול לפגוע באחרים, צריכה להיחשב עבירה בחוק, ובוודאי שאינה יכולה לשמש עילה להקלה בעונש! מה שדרוש איפוא, לייעל את המאבק בעבריינות הנובעת משכרות איננה רק הורדת סף המדידה שממנו והלאה ייחשב האדם שיכור, מה שדרוש הוא- הוצאת השכרות אל מחוץ לחוק.
*הכותב: ניצב בדימוס דן רונן, יו"ר קב' ח.א.ש. ביטחון, מפקד המחוז הצפוני בין השנים 2004-7
סביבת מגורים בטוחה
